<h1>תשובות בעלי התוספות סימן פ' — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אלמנה תפסה ספרים שהיו של בעלה ורוצה לגבות כתובתה מהם, ובני בעלה הביאו שטר שהקנה להו כל נכסיו קודם שנשאה. ומיבעיא לי אי מקרי ספרים נכסי או אם דינם כס"ת. מיהו פ' מי שמת [ב"ב קנ"א ע"א] פרש"י, איבעי להו ס"ת מאי, מי אמרינן כתפילין דמו, או דילמא תפילין היינו טעמא דהוו מלבוש, אבל ס"ת מצוה היא ולא נכסי, ואע"ג דיכול למוכרו, לא מיקרי נכסי, ע"כ. ומשמע מתוך פירושו כיון דספרים לא הוו מלבוש, הרי הן כס"ת. מיהו יש לומר דספרים פשיטא דהוו בכלל שאר נכסי, דהוו כשאר מטלטלים, אבל תפילין וס"ת אין לקנותם אלא לצורך מצוה, משום הכי בעי תלמודא במי שמת תפילין וס"ת. ובספר דינים פירש דווקא ס"ת בעי, אבל שאר ספרים מיגבו, דגרסינן פ' השולח [גיטין ל"ה ע"א] שלחו מתם איך פלוני כו' דלא קבילות מכתובתה אלא גלופקרין וספר תהלים. ויש לדחות דהתם נתרצה הבעל ונתנם לה, ואם נתן לה נמי ס"ת תגבה. ופשיטא דס"ת היא נכסיו, כדאיתא סוף מסכת ביכורים [פ"ג מי"ב], והיתה נוטלת, דאי לא תימא הכי איך הגבוה מן המטלטלין, הא קיימא לן [כתובות נ"א ע"א] ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזונות בין לכתובה. וא"ת זהו דווקא באלמנה אבל בגרושה בחיי בעלה לא, מנא לך הא. וי"ל כיון שהיא כבעלת חוב משום הכי גובה, אבל לאחר מיתה אמרו חכמים מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב [כתובות צ"ב ע"א]. וליכא למימר היכא דתפסה האלמנה מטלטלין לכתובתה לא מפקינן מינה, דאמר פ' אלמנה ניזונית [שם צ"ו ע"א], אלמנה שתפסה מטלטלין למזונותיה מה שתפסה תפסה וכו', אבל לכתובתה מפקינן מינה. וא"ת כיון דכתב כל נכסיו לבניו קודם שנשא אשה, א"כ הוי כשאר מברחת. ואמרינן פ' האשה שנפלו [שם ע"ט ע"א], אמר שמואל אני מורה הוראות אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו. י"ל כפירוש רבי' אלעזר ממ"ץ, הא דשטר מברחת לא קני, זהו כדהדר עלה המברחת, אבל אי לא הדרא עלה, כגון שמתה, זכה הקונה במה שבידו. וראייה מפ' השולח [גיטין מ' ע"א], ההוא עבדא דבי תרי קם חד מינייהו ושחררי לפלגא כו' עד אזל אידך אקנייה לבנו קטן כו' והצריכו גט שיחרור מן הקטן. ש"מ משום דלא הדר ביה האב. ותו גרסינן פ' הרבית, אזל אקנייה לבנו קטן כו'. והא דאמר בחזקת הבתים [ב"ב מ' ע"ב] ההוא גברא דאזל לקידושי איתתא כו' אתא בריה קשישא כו' ומשמע התם דלא קנה הבן אע"ג דלא הדר ביה האב. ההוא יש לומר משום דהוי מתנה טמירתא ולא משום הברחה. ופ' מי שמת [שם קנ"א ע"א] אימיה דמר זוטרא כתבינהו לניכס' כו' ואמרינן התם לעיל מיניה [ק"נ ע"ב] מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה, ומטלטלי הוו שיור. ברוך.
תשובה על ס"ת. נ"ל דדווקא ס"ת נקט אי מיקרי נכסי אי לא. כי ההיא דס"ת שאינה מוגה [כתובות י"ט ע"ב] דדווקא הוא. דאי לא תאמר הכי, לא שבקת חיי לכל בריה. ותנן [מגילה כ"ו ע"א] תורה לא יקחו ספרים. ומיהו תורה נקראת ספרים, כדמשמע פ"ק דמגילה [ט' ע"א] דמסיק כי תניא ההיא בשאר ספרים. אבל ספרים לא מיקרו ס"ת. אמנם יפה דחית ראיית פ' השולח שהביא ספר הדינים (ע"כ) עכ"ל מאיר בר ברוך ז"ל.
<h2>דף מ.</h2>
אלמנה תפסה ספרים שהיו של בעלה ורוצה לגבות כתובתה מהם, ובני בעלה הביאו שטר שהקנה להו כל נכסיו קודם שנשאה. ומיבעיא לי אי מקרי ספרים נכסי או אם דינם כס"ת. מיהו פ' מי שמת [ב"ב קנ"א ע"א] פרש"י, איבעי להו ס"ת מאי, מי אמרינן כתפילין דמו, או דילמא תפילין היינו טעמא דהוו מלבוש, אבל ס"ת מצוה היא ולא נכסי, ואע"ג דיכול למוכרו, לא מיקרי נכסי, ע"כ. ומשמע מתוך פירושו כיון דספרים לא הוו מלבוש, הרי הן כס"ת. מיהו יש לומר דספרים פשיטא דהוו בכלל שאר נכסי, דהוו כשאר מטלטלים, אבל תפילין וס"ת אין לקנותם אלא לצורך מצוה, משום הכי בעי תלמודא במי שמת תפילין וס"ת. ובספר דינים פירש דווקא ס"ת בעי, אבל שאר ספרים מיגבו, דגרסינן פ' השולח [גיטין ל"ה ע"א] שלחו מתם איך פלוני כו' דלא קבילות מכתובתה אלא גלופקרין וספר תהלים. ויש לדחות דהתם נתרצה הבעל ונתנם לה, ואם נתן לה נמי ס"ת תגבה. ופשיטא דס"ת היא נכסיו, כדאיתא סוף מסכת ביכורים [פ"ג מי"ב], והיתה נוטלת, דאי לא תימא הכי איך הגבוה מן המטלטלין, הא קיימא לן [כתובות נ"א ע"א] ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזונות בין לכתובה. וא"ת זהו דווקא באלמנה אבל בגרושה בחיי בעלה לא, מנא לך הא. וי"ל כיון שהיא כבעלת חוב משום הכי גובה, אבל לאחר מיתה אמרו חכמים מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב [כתובות צ"ב ע"א]. וליכא למימר היכא דתפסה האלמנה מטלטלין לכתובתה לא מפקינן מינה, דאמר פ' אלמנה ניזונית [שם צ"ו ע"א], אלמנה שתפסה מטלטלין למזונותיה מה שתפסה תפסה וכו', אבל לכתובתה מפקינן מינה. וא"ת כיון דכתב כל נכסיו לבניו קודם שנשא אשה, א"כ הוי כשאר מברחת. ואמרינן פ' האשה שנפלו [שם ע"ט ע"א], אמר שמואל אני מורה הוראות אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו. י"ל כפירוש רבי' אלעזר ממ"ץ, הא דשטר מברחת לא קני, זהו כדהדר עלה המברחת, אבל אי לא הדרא עלה, כגון שמתה, זכה הקונה במה שבידו. וראייה מפ' השולח [גיטין מ' ע"א], ההוא עבדא דבי תרי קם חד מינייהו ושחררי לפלגא כו' עד אזל אידך אקנייה לבנו קטן כו' והצריכו גט שיחרור מן הקטן. ש"מ משום דלא הדר ביה האב. ותו גרסינן פ' הרבית, אזל אקנייה לבנו קטן כו'. והא דאמר בחזקת הבתים [ב"ב מ' ע"ב] ההוא גברא דאזל לקידושי איתתא כו' אתא בריה קשישא כו' ומשמע התם דלא קנה הבן אע"ג דלא הדר ביה האב. ההוא יש לומר משום דהוי מתנה טמירתא ולא משום הברחה. ופ' מי שמת [שם קנ"א ע"א] אימיה דמר זוטרא כתבינהו לניכס' כו' ואמרינן התם לעיל מיניה [ק"נ ע"ב] מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה, ומטלטלי הוו שיור. ברוך.
תשובה על ס"ת. נ"ל דדווקא ס"ת נקט אי מיקרי נכסי אי לא. כי ההיא דס"ת שאינה מוגה [כתובות י"ט ע"ב] דדווקא הוא. דאי לא תאמר הכי, לא שבקת חיי לכל בריה. ותנן [מגילה כ"ו ע"א] תורה לא יקחו ספרים. ומיהו תורה נקראת ספרים, כדמשמע פ"ק דמגילה [ט' ע"א] דמסיק כי תניא ההיא בשאר ספרים. אבל ספרים לא מיקרו ס"ת. אמנם יפה דחית ראיית פ' השולח שהביא ספר הדינים (ע"כ) עכ"ל מאיר בר ברוך ז"ל.
